היה היה פעם, בתחילת חודש פברואר, פער של 11 נקודות בין המקום השלישי למקום הראשון בליגת העל. מכבי חיפה נאבקה בעיקר בעצמה על תואר האליפות, הפועל באר שבע של רוני לוי החלה לדעוך על אף שהייתה קרובה על הנייר לירוקים ומלאדן קרסטאיץ' ומכבי תל אביב עדיין ניסו להבין מה הם רוצים לעשות עם עצמם העונה. בין כל הבלאגן, הגיע לקריית שלום ג'ורג'ה יובאנוביץ', חלוץ אחד מהליגה הסרבית, במעבר שהרים גבות רבות.
חלוץ בוודאי לא היה הצורך הגדול ביותר של הצהובים בחלון החורף הקריר שעבר על ליגת העל. הרי סטיפה פריצה עשה עבודה לא רעה בכלל וכבש נכון לאותה נקודת זמן שבעה שערי ליגה, זאת למרות פיחות הדקות בתחילת הקדנציה של מלאדן קרסטאיץ' ולשחק עם שני חלוצים היה נראה כמו משהו מאוד לא סביר לעשות. אבל אם יש משהו שהספקנו ללמוד מהתקופה הקצרה של המאמן הסרבי במכבי ת"א היא שאין כזה דבר לא סביר.
פאסט פורוורד למרץ (פורוורד… ראיתם מה עשיתי פה?), מכבי ת"א פותחת את הפלייאוף העליון במרחק של שש נקודות בלבד ממכבי חיפה ושתיים מהפועל ב"ש, כשהיא בפורמה מדהימה ופתאום לקשר אותה למאבק האליפות גורר פחות ופחות גיחוכים. פריצה ויובאנוביץ', שני חלוצים אותם הגדירו "דומים" והיו משוכנעים שידרכו אחד על אצבעות הרגליים של השני, הפכו לצמד מאיים והפכו לנקודות המפתח לשינוי ההיסטרי שעבר על הצהובים בחודש וחצי האחרונים.
355 דקות ליגה חלקו פריצה ויובאנוביץ' בששת משחקי הליגה מאז הגיע הסרבי מצ'וקריצ'קי והמספרים בשמיים. בדקות הללו מכבי ת"א כבשה תשעה שערים, שמונה מהם רשומים על שמם של הצמד הבלקני (5 יובאנוביץ', 3 פריצה) וכשהשניים משחקים יחד, אחד מהם כובש אחת ל-44.3 דקות. גול כל פחות ממחצית. לצורך השוואה (אותה אפשר לראות בגרף שמתחת), דין דוד ועומר אצילי כובשים כל 57.9 דקות כשהם יחד על המגרש (נתון מרשים בפני עצמו, במיוחד בהתחשב במספר הדקות) ורמזי ספורי וניקיטה רוקאביצה, הצמד ההתקפי של קונטנדרית נוספת, כובשים כל 84.8 דקות כשהם יחד על הדשא.
עוד לפני שרשם דקת משחק אחת עם המדים הצהובים, נכתב בטור זה על אפשרות של שיתוף פעולה של יובאנוביץ' עם פריצה. מדובר הרי בשני חלוצים רחבה עוצמתיים ושימוש בשניים כאלה זה משהו שלא קורה כמעט בכדורגל, בטח שלא בליגת העל, אבל קרסטאיץ' לומד ומשנה בהתאם בשביל למצוא את הציוות הנכון. מערך של 4-4-2 יהלום, 4-4-2 קווים, שלושה בלמים ואפילו יובאנוביץ' בתור שחקן אגף – כל זה נוסה בהפרש של חודש וחצי ולא בטוח שפה זה ייעצר.
גם הצמד הבלקני עובד קשה על מנת שזה יעבוד, כולל יציאה מאיזור הנוחות. בראיון שערך לפני שהגיע למכבי ת"א הודה יובאנוביץ' שהוא זקוק לחברים לקבוצה שיזינו אותו בכדורים. "אני לא מסוג החלוצים שיקח את הכדור 20-30 מטרים מהשער, יעבור שלושה שחקנים ויכבוש", העיד על עצמו, ולכן, הווידאו הראשון אמור בערך לסתור זאת. התקפה מתפרצת של הצהובים מול קריית שמונה, ה"מחסל" פותח בספרינט של כמה עשרות מטרים טובים ומגיע למצב בעיטה. לא טוב במיוחד, לא למסגרת, אבל גם לא פעולה שגרתית לשחקן שנחשב חלוץ רחבה.
אם התעמקם בווידאו, בוודאי שמתם לב שפריצה היה זה שהסיט את הכדור בנגיעה. הענק הקרואטי כבר הראה עוד לפני הגעתו של יובאנוביץ' שהוא יכול לעשות הרבה יותר מלחפש שטחים פנויים ברחבה ולכבוש וכשיש לצידו חלוץ מטרה נוסף הוא נדרש לבצע אותן יותר. על השער העצום של יובאנוביץ' מול בית"ר ירושלים, למשל, היה אחראי בעיקר פריצה שניער את ג'וסוואה מחיאס מה שהוביל לחיפוי של ההגנה הצהובה שחורה על היציאה של הבלם ופינה את יובאנוביץ' לשלוח את הכדור בנגיעה, במצב בו רק שני שחקנים ושוער נמצאו לפניו.
בין פריצה ויובאנוביץ' יש המון פרגון הדדי וגם המספרים מראים כמה הם מחפשים אחד את השני בכל פעם שמתאפשר. מאז שהגיע למכבי ת"א, יובאנוביץ' ניסה לשלוח 10 מסירות מפתח, בשש מהפעמים הללו פריצה היה היעד. מנגד, יש רק שחקן אחד לו מספר 9 בצהוב ניסה למסור יותר פעמים מאשר ליובאנוביץ' – אנדרה ג'ראלדש (9 לעומת 8). שני החלוצים יודעים לנצל שטחים פנויים ומחליפים ביניהם מקומות כמו בשער של פריצה מול הפועל חדרה.
כדור ארוך נשלח מההגנה, יובאנוביץ' מבצע תנועה מהמרכז לאגף הימני ומושך את הגנת חדרה, פריצה מזהה וזז מהאגף הימני לשטח שהתפנה בין הבלם למגן. זה הופך לבישול הראשון והיחידי עד כה של הסרבי לקרואטי.
בשער הראשון מאותו המשחק ישנה דוגמא נוספת לשימוש של קרסטאיץ' בשני החלוצים וביכולת ההתמצאות שלהם, הפעם בשילוב של דן ביטון. התקפה מתפרצת, פריצה ויובאנוביץ' מבצעים תנועה אלכסונית לאותו הכיוון, אלא שאז מספר 99 שובר לשמאל, ביטון מתמקם בין בלמי חדרה ופריצה מקבל את הכדור באגף הימני. משם השימוש בכוח המתפרץ של הקרואטי וההתנפלות של הסרבי עושים את העבודה.
דוגמה נוספת אפשר למצוא במשחק מול בית"ר. פריצה ויובאנוביץ' מתמקמים קרוב אחד לשני, אבל ברגע ההרמה של אופיר דוידזאדה, פריצה נע לשטח שמאחורי אוראל דגני ודן ביטון באין מפריע לרחבה ונותר לבד לגמרי. אמנם מדובר בהתקפה שלא הפכה לשער, אבל מראה את צורת המחשבה שמאפשרת למכבי ת"א לשחק עם שני חלוצים כאלה.
ישנה דרך נוספת שאפשר לנצל את האיכויות הפיזיות של פריצה ויובאנוביץ' וכזו שמיושמת מדי פעם בשיטת המשחק של קרסטאיץ'. בששת המשחקים האחרונים בהם שיחקו יובאנוביץ' ופריצה יחד, דניאל פרץ שלח 24 כדורים ארוכים, 12 מהם הגיעו לאחד מהשניים, בדרך כלל במרכז המגרש. מה זה נותן? משיכת שחקני הגנה של היריבה ופינוי שטח נוסף, אותו שחקני ההתקפה של מכבי ת"א יכולים לנצל בהנחה שהם מרוויחים את הכדור אחרי מאבק אווירי מוצלח של אחד מהחלוצים.
לא הבנתם? בשביל זה יש וידאו: פרץ שולח כדור שוער ארוך ועוד לפני שהוא מגיע ליובאנוביץ', פריצה וחוזז מבצעים תנועה לשטח. ה"מחסל" מושך איתו את אחד מבלמי קריית שמונה ומסיט את הכדור לקרואטי, אבל בסוף זה נגמר ללא איום.
בליגה בה המטרה של קבוצות רבות היא קודם כל לא לספוג, קרסטאיץ' מצליח למצוא פתרונות בחלק הקדמי, תודות לשיתוף הפעולה של פריצה ליובאנוביץ', גם אם זה בא לעיתים על חשבון ההגנה. יכול מאוד להיות שהעסק הזה לא יסתיים באליפות, אבל מכבי ת"א החזירה לעצמה את כוח ההרתעה, מה שהופך את הפלייאוף העליון לאדיר אפילו יותר. ושאלה לסיום: האם יש לערן זהבי מקום בהתקפה של מכבי ת"א הנוכחית? התשובה: בטח שכן.